הגמרא דנה בדברי ריש לקיש שאמר שלאחר ששחט את הקנה (ולפני הוושט) וניקבה הריאה, הבהמה כשרה לאכילה. האם זה נכון גם לבני מעיים או רק לריאות שחיותם קשורה לקנה? האם שחיטה עצמה מכשירה את הבמה לקבל טומאה? אם חושבים שלא, אז רק אם יצא דם יוכשר לקבל טומאה ואסור לאכול על ידי ידיים טמאות. הגמרא דנה באיזה מקרה מדובר? אם בחולין, כיון שידיים שניות לטומאה, אין להם שום השפעה על חולין כי רק תרומה וקדשים נטמאים על ידי שני? וגם מוכחים מלשון המשנה שלא מדובר בקדשים. אז מה מהמקרה?
The gemara delves into Reish Lakish’s halacha that after the trachea is cut (before the gullet), if the lung gets punctured, the animal can still be eaten because the lung already “lost its life” through the slaughter of the trachea. Would the same hold true if the innards were punctured. Does the act of slaughtering, render the animal susceptible to impurity or is it only when the blood comes out? The mishna implies that if blood comes out and one holds that it makes it susceptible to impurity, one cannot eat it with impure hands. What is the case of the mishna – if chulin and hands are only second level impurity and that can only pass impurity to truma and kodashim?
Podcast: Play in new window | Download
Subscribe: Apple Podcasts | Spotify |
Podcast (dafyomi4women-hebrew): Play in new window | Download
Subscribe: Apple Podcasts | Spotify |
